זה היה בדיוק לפני 4 שנים כשהוידיאו האינטרנטי התפוצץ בעולמי. לכבוד החג עשיתי בממ"ד של אמא שלי ברכת שנה טובה שהגיעה ל30 אלף צפיות תוך שבוע. שמו את זה גם ב"יום שהיה" והייתי המאושר באדם. זמן קצר אח"כ התחלתי לעבוד בחברת הזנק בשם "נוקה" שהתיימרה לעשות טלויזיה און ליין שמשדרת בסטרים 24/7. עבדנו עם יוצרי תוכן צעירים כמו gag films שלימים הפך להיות הסדרה הכי נצפית ביוטיוב. עבדנו גם עם רט ולינק, waverly films ועוד כמה כוכבי יוטיוב. המשותף לכולם היה שהם עשו את הסרטים מהבית. לא עמד מאחוריהם אף גוף הפקה או שידור, הם פשוט עשו את שלהם וקיבלו חשיפה מטורפת. מה שנקרא, סמי פרו. או UGC – user generated content. אין ספק שאז התוכן הזה סומן כהבטחה הגדולה. הסנונית הראשונה למהפיכה. הWEB 2.0 בהתגלמותו.
התוכן הכי מעניין ברשת
בשנת 2011 התוכן הכי מעניין ברשת זה ממש לא וידיאו. זו ההודעה שאתה מקבל בפייסבוק. הציוץ שלך שקיבל ריטוויט. כמות הלייקים שלך, התגובות לפוסט שלך, בקשות החברות שלך. במעגל השני –החברים שלך. מי ילד מה, תמונה של הכוסית ההיא, סטטוס של המתחכם הזה. סטוקינג. כל הדברים האלו ניתנים לסריקה די זריזה. אח"כ, הלינקים של החברים שלך. כתבות, מוזיקה, וידיאו. ככה אנחנו צורכים אינטרנט היום. השאלה היא, האם ניתן ליצוק תוכן סדרתי, מתוסרט במידה אבל לא מתאמץ, לתוך התמהיל הזה.
לא על הוידיאו לבדו.
בטח שאפשר. אבל בתוך בלילה של תוכן הכוללת טקסטים, נתונים סטטיסטיים ולינקים מכל סוג אין סיכוי ש"סדרה" שמתרחשת אך ורק בפורמט של וידאו תעשה רעש אמיתי. גם אם היא תצליח במושגי צפיות (שזהו נתון לא משקף בעליל – צפייה נספרת גם אם צפיתם בשתי שניות מהוידיאו) היא לא תמצה עשרה אחוז מפוטנציאל הגלום בפלטפורמה הענקית של האינטרנט. תוכן טוב צריך להיות בכל מקום. בוידיאו, בטקסט, בסטטוסים והכי חשוב – בהתערבות אמיתית, לא מאולצת, של הגולשים. דוגמא מצוינת לתוכן כזה היא מחאת האוהלים.
 |
| לוהט!!! |
מחאת האוהלים
היתה סנציה. היא הבעירה את הרשת. נחת עלינו מבול של וידיאו. החל באתרי החדשות, דרך הרצאה של ירון זליכה ביוטיוב עד לגרילות של נוי אלוש ועידן מור. טקסטים למכביר. ציוצים בכל מקום. והכי חשוב – אינטראקטיביות. קישורים, תמונות פרופיל מתחלפות, נוטים ארוכים כאורך הגלות בפייסבוק. כולנו עקבנו בדריכות אחרי התפתחות העלילה ותרמנו מחלקינו ככל שרק ניתן. זה היה התוכן הכי לוהט ברשת. ואנחנו צרכנו את המחאה הזו כמו סדרה בהמשכים. כמו הסרט האינטראקטיבי המעצבן שאתם "קובעים" לו את הסוף. אבל הרבה יותר טוב. תוכן אינטראקטיבי כזה שנותן תחושה שאתם באמת יכולים לקבוע לו את הסוף.
זה בכל מקום
מחאת האוהלים היתה אירוע שסחף מדינה שלמה. מה שאנשים אוהבים לומר – "גם מחוץ לפייסבוק". אין אפשרות לייצר תוכן כזה. אז יש לי שני דברים להגיד על זה. (והשני ארוך יותר).
הראשון
כל מה שקורה "מחוץ לפייסבוק" קורה גם "בתוך" הפייסבוק, ולהפך. ככה זה רשתות חברתיות.
השני
ברור שאי אפשר לייצר מחאה, או תוכן בסדר גודל כזה בכוונה תחילה. וכתיבת תוכן מתחילה בכוונה. אבל אפשר ללמוד מהדרך שבה המחאה הופצה בפייסבוק על מנעד התוכן שהיא חיה בו, מטקסט ווידיאו עד לביטוי ברחוב, כדי ליצור תוכן בידיוני אשר מנצל את הפלטפורמה שלו בצורה המירבית. תוכן כזה צריך להיות :
· בזמן אמת. תוכן שעולה בצורה חכמה ומרוכזת לרשת. שיוכל ליצור באזז ממוקד סביבו, תחושה שמשהו קורה.
· מסוגים שונים של תכנים. וידאו יכול להיות בסיס מצוין לתוכן, אבל הוא חייב להיות מגובה בהמון תצורות נוספות. אני לא מדבר בהכרח על "אפליקציית אייפון" או מסך טלויזיה. ממש לא. אני מדבר על תכנים שכבר מתרחשים ברשתות חברתיות. חברים, לינקים, סטטוסים, תמונות.
· מעורר אינטראקטיביות לא מאולצת. זה מעבר ללייק. זה רצון אמיתי להשתתף בדבר הזה שקורה.
· מעורר אצל הגולש הרגשה שהוא יכול באמת לשנות משהו במהלך העניינים של התוכן לו הוא יתערב בו.
· בעל איוונטים שקורים גם במרחב הפיזי.
והכי חשוב, התוכן הזה חייב להיות (רול תופיםםםםםם!) מעניין ורלוונטי! (לא אל תדאגו, זו לא המסקנה מכל זה. רק רציתי לוודא את הנקודה הזו אתכם). מה שבאמת הכי חשוב , זה איך מרחיבים רעיון או תסריט טוב אל תוך המדיה הזו. כי כאן, במציאות הזו ה"וירטואלית", גם אמצעי הקידום, הרשת החברתית ואמצעי ההפצה של החברים בה הם חלק אינטגרלי מהתוכן שאתם עושים. צריך לתת עליהם את הדעת ולתת להם את הכבוד הראוי כבר בתהליך הכתיבה.
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה