לפני כמה ימים העלתי צילום מסך של שיחה שלי עם מישהי לפייסבוק. למרות שלא היה מדובר במשהו אישי, עדיין הרגשתי שאני לא אמור לעשות זאת. אבל בתור בנאדם שמעלה סיפורים מחייו בצורה קבועה ברשת, חשבתי שלא באמת תהיה בעיה. מקסימום אסיר את זה. הרי כולם משתפים כל מיני דברים ולי היה קשה לי לעמוד על הגבול שבו משהו נהוג הופך לאסור בפייסבוק. אז פרסמתי.
לכאורה, זה ברור. אתם לא תקחו תמונה שחבר שלכם העלה ותדביקו אותה בפרופיל שלכם, נכון? אבל אתם כן תעשו לזה שר. כך גם בנוגע לסטטוס. לא תפרסמו אחד לא לכם בבמה שלכם. אבל באופן מפליא התקשורת עושה את זה. סטטוסים מקוריינים ברדיו, מצוטטים בעיתונות ואתה יכול למצוא את החתול שלך מככב בצינור בלי התראה מוקדמת.
המקום הזה, שהוא גם במה ציבורית וגם חדר פרטי, מתעתע.
הנורמות שאנחנו מורגלים אליהן מהחיים הפיזיים עוברות טרנספורמציה למרחב הדיגיטלי והן משתנות תוך כדי. להצביע על אנשים ברחוב זה קצת כמו לתייג אותם בתמונה, לא? אלא שבעולם הפיזי זה אסור ובדיגיטלי, מבורך. מספיק להביט בטיקר החדש בעמוד הבית, המספר לך בזמן אמת מה כל החברים שלך עושים, כדי להבין שהאג'נדה של הרשת החברתית היא שיתוף, תיוג, תגובה. לפתע, אדם יכול למצוא שלא רק שחודרים לו לפרטיות אלא גם מפיצים אותה.
הלך רוח פייסבוקי נוסף, או אפילו ערך, זה חיזוקים חיוביים.
אנשים אוהבים לרכל בשקט ולפרגן בקול רם. את ההודעות הרעות, ״שרון עשתה לך הייד״, דואגים שלא תקבל. הרשתות החברתיות הן כר פורה לצורך שלנו בחיזוקים חיוביים, כאלו שהעולם הפיזי מקמץ בלתת. זה ממכר, וזה גורם לנו לשתף יותר. וכך מוצאים את דרכם כל מיני עוללים בני יום לעמודים של ההורים שלהם בפייסבוק. אני באופן אישי חושב שזה ממש לא חמודי אלא מעדיף להעביר את פרטי הפושעים למועצה לשלום הילד. אבל האם אכתוב את זה כתגובה? לא. כנראה שהגבול האתי של פייסבוק עובר שם.
 |
| לא לשכוח את שלוש מילות הקסם! |
העונש על הפרת חוקים בעולם הפיזי הינו בידוד מהחברה ע"י כליאה. הרשת החברתית נוקטת בהעלמה. קומוניזם סטייל. אדם שפייסבוק תחשוד שהוא עובר על חוקיה, מפיץ ספאם או גונב תמונות לדוגמא, עלול להיענש במחיקה מעל פני השטח. לעיתים על לא עוול בכפו.
העונש על הפרת נורמות בעולם הפיזי הוא חרם ע"י הקהילה. מעניין האם יש מקבילה לזה בפייסבוק. אני חושב שכן. שווה לבדוק האם ילדים משתמשים בנשק ה"חרם" על הדחויים שבניהם בצורה דיגיטלית. תחשבו כמה איום זה יכול להיות.
תוך כדי שהרשת החברתית הופכת להיות נוכחת יותר בחיינו, כך הולך ונכתב הקוד האתי שעל פיו אנחנו אמורים להתנהג. כרגע אנחנו מעין קהילה מורמונית, מונהגת ע"י צוקרברג החנון. אבל מעניין מתי דיבור נגוע על צוקרברג יביא לנידוי מהקהילה ע"י משטרת המחשבות של הפייסבוק. מעניין מתי יהיה הרצח הראשון של פרופיל ואיך הוא יבוא לידי ביטוי. מעניי מתי כולם יבינו שערך הפרטיות כפי שאנחנו מכירים אותו חדל לחלוטין מלהתקיים. אבל זה כבר נושא לסיפור אחר. אבל אם אחזור לסיפור איתו התחלתי את הפוסט - לא הייתי צריך לפרסם את הצ'ט ההוא.
מעניין אותי לדעת, איזה דברים אתם רוצים לכתוב אבל עוצרים את עצמכם בשנייה האחרונה לפני שלוחצים על פוסט? ולמה?
ונקנח בוידיאו הקלאסי הזה:
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה