היום בצהריים קפץ אלי חבר טוב שלצרכי פרטיות, נקרא לו ר.
ר ואני מצאנו את עצמינו מדברים , שוב פעם, על פרטיות.
חבר שלי טוען שהוא אדם שפרטיותו חשובה לו. הוא לא משתף את התמונות מהחתונה בפייסבוק ולא משתף מה הוא עושה עם כולם כל שניה.
הוא שומר על פרטיותו שצורה הרבה יותר טובה מג׳, שכותבת רבות על הואגינה שלה במדיה החברתית.
אני חושב שאם תשאל את ג היא תגיד לך שהיא אדם שפרטיותו חשובה לו לא פחות. והרי היא לא משתפת בכלל מה קורה לה בלב, אלא רק בואגינה. מבחינה זו, היא אפילו אדם יותר פרטי מרונן (אופס).
בסופו של דבר, רונן וגי משתפים את אותה כמות של מידע רק בנושאים שונים. מבחינת המערכת, הפרטיות של שניהם היא היינו הך. מה שמשנה, זה איך שניהם מרגישים בנוגע לזה.
כל עוד אנחנו, היוזרים, נקבל את ההרגשה שאנחנו יכולים לשמור על הפרטיות שלנו, אנחנו נמשיך לשתף, יותר ויותר, בשמחה.
מבחינת המערכת והאנשים שעומדים מאחוריה.. הם יודעים על היוזרים המון דברים. ברמה כזו שאם היינו מסתכלים על זה באמות מידה של לפני עשרים שנה, זה היה נחשב למשטר הטוטאלרי ביותר שניתן להעלות על הדעת.
הרבה אנשים אומרים שפרטיות הופך להיות אישו בעל חשיבות עליונה עכשיו ובעתיד הקרוב לבוא. לדעתי, מעבר לכמה שיחות סלון כיפיות, זה ממש לא אישו.
כל מי שמשתף מידע, גם ברמה ה׳פאסיבית׳ (חיפוש בגוגל), אין לו פרטיות. עבור הסחבקים בגוגל, צוקרברג ושאר חברי המערכת זה רק עניין של פוליטקלי קורקט. איך לתת לנו את ההרגשה שאנחנו יכולים לשתף מידע ללא חשש. איך לתת לנו את ההרגשה שאנחנו גם אנשים פרטיים אחרי הכל.
הערה. ברור לי שחלק גדול מאישו הפרטיות הוא לא רק בנושא הדאטה מייניג, אלא למי מותר להציג את המידע הזה ולמי יש נגישות אליו.
אבל כיוון שאנחנו בעצמינו משתפים יותר ויותר, אין זה מן הנמנע שנשתף נתונים דוגמת החיפושים שלנו בגוגל (או זמני צחצוח השיניים שלנו) בפלטפורמות המיועדות לכך.
מה דעתכם? לכם יש פרטיות ברשת?
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה